יום ראשון, 5 ביולי 2009

ציפורי בר בחצר הבית


ישנן דרכים שונות להעשיר את הסביבה בה אנו חיים... אחת מהן היא להעשיר את הגן שלנו בשלל ציפורים, המוסיפות לצלילי הגן, עוזרות בהדברת מזיקים, ממלאות את הסביבה בתנועה ומקסימות בעליזותן... גן של ציפורים.

הגן שלנו יוצר תנאים לאקולוגיה נפלאה: אדמה והיצורים החיים בה, מים, עשבים, צמחים, עצים, בעלי חיים ובני אדם, ובכך שומר על הוויה מסוימת בתוכו. אלמנטים אחרים הם דוממים ומקומם לא ישתנה באופן משמעותי. בעלי חיים כמו בני אדם חיים באינטראקציה של תן וקח. הציפורים, שמעצם טבען מעופפות ונודדות, מביאות אל הגן השפעות ותזונות שונות - צבע, צליל, תנועה ורכות, וממלאות תפקיד חיוני וחשוב ביותר באיזון החרקים בגן. כל ציפור וההשפעה שלה, המקום שלה, הדומיננטיות שלה, אופן ההתנהגות שלה...ככל שנתבונן יותר נוכל להבין את אופיו וטבעו של הגן ומה צופן היום.


הציפורים מתחלקות לאוכלות זרעונים, אוכלות פירות, אוכלות צוף ואבקה, אוכלות חרקים וטורפות זוחלים ונברנים. בתוכן קימות וריאציות רבות וגם הן יכולות לשנות את תפקודן במחזורי החיים השונים. למשל הצופית (יונק הדבש) ניזונה מצוף פרחים מסוימים (אוזן ארי, אלמוגן כרבולתי), אך במשך תקופת הקינון היא צדה חרקים על מנת להזין את גוזליה. זוג צופיות יכול להגיע לצריכה של כמה עשרות ק"ג של חרקים בתקופת הקינון.
עפ"י שלמה אילן בספרו המאלף "הגן הפורה": "זוג ירגזים המקנן פעמיים במשך הקיץ ומגדל 3-10 גוזלים, חייב ללקט מעצים ומשיחים כ-75 ק"ג של כנימות, עשים, ביצים וזחלים של חרקים קטנים, כדי להאכיל את הפיות הרעבים תמיד." כל אלה משמעם נקיון הגן ממזיקים.

אוכלות הזרעונים
הדרור , הצוצלת, החוחית, הירקוני, החוגלות ועוד...

אלה מגיעות לגן עם הבשלת זרעוני הפרחים ממשפחת המורכבים: חמניות, דרדר כחול, דרדר חשוף פרי, קנרס סורי, קחוון, גזניה ועוד...

אוכלות הפירות
בולבול, אדום החזה, העורבני, השחרור, הירגזי ועוד...

ציפורים אלה ימשכו לגנים בהם מבשילים פירות וגרגרים כגון: פירקנתה אדומה, ננדינה, חבושיות ממינים שונים, הטרומלס קטלבי, ורדים, אגוזים שונים (בעיקר העורבני), מורן החורש, אספרג ממינים שונים, אלת המסטיק, מיש, תות, ושאר עצי הפרי. ציפורים עלולות להוות תחרות עם בני האדם בצריכה של פירות ממינים שונים תאנים, שסק, דובדבן, גויאבה, שקד, משמש... רב גוניות של שיחים מניבי פרי יקטין מאוד את התחרות... יש מספיק לכולם. אפשר גם לכסות את העצים ברשת ציפורים או לתלות עליהם צללית של דורס שמרחיקה את הציפורים.

אוכלות הצוף
צופית

הציפור היחידה הידועה בארץ עד כה היא הצופית. צבעי הזכר של הצופית מרהיבים ביופיים, גם הנקבה חיננית ביותר ודרכי חיזורם וציוציהם מקסימים את העין והאוזן.
צמחים המושכים את הצופיות: אבוטילון, מרוות למיניהן, רוסליה שבטבטית, צסטרום ארגמני, גרווילאות ממינים שונים, דבוקית, היביסקוס, אלוי, קניפהופיה, יערה דו גונית, לפופית, תונברגיה כחולה, הרדנברגיה תלתנית, טקומית הכף, דק פרי, טבק, פנטסמון, אצבעונית, דרבנית ועוד...

דורסים

אלה יקננו בגננו במיוחד אם נאפשר להן מקומות תצפית או אתרי קינון מועדפים, כמו בראשו של דקל וושינגטון, מגדל מים, בלוקים חלולים על גג הבית או תיבת קינון מתאימה. באופן כללי אין חשש מאכלוס יתר של הגן בציפורים מכיוון שרובן טריטוריאליות.
זוג פשושים אחד יקנן בשטח של כ-700 מ"ר. הם ידלגו וינקו את החרקים מכמה חצרות שכנות. כך גם לגבי אדומי החזה, שחורי הכיפה ואפילו התנשמת והכוס.



ציפורי השיר הנודדות והקבועות זקוקות לסבך בטוח לקינון. בדרך כלל ימלאו את הדרישה שיחים גדולים, סבוכים וקוצניים (המגינים על הקן מפני חתולים), רימון, פירקנתה, עוזרר.
בנוסף לאלה ישמשו עצים מתים וגזעים חלולים כמקומות קינון לדורסי לילה, הכוס השעיר והתנשמת. עצים רכים כמו איזדרכת, צפצפה, אלמוגן ותות, ישמשו כקן ראשוני לנקר הסורי ושנה לאחר מכן כמחילת קינון של הדוכיפת או הירגזי.


בגן צעיר, בו העצים והשיחים עדיין לא מפותחים דיים, אפשר להוסיף תיבות קינון אשר יגדילו את הסיכויים לקינון של מינים מגוונים בגן, כבר בימיו הראשונים. את התיבות יש לבנות עפ"י מידות (בספרו של שלמה אילן "הגן הפורה" ניתן למצוא שרטוטים מדוייקים).
יש להתקינן במקומות לא נגישים לכלבים וחתולים. התיבות יוצבו בגובה המתאים לציפור - תיבות לכוס, תנשמת ודוכיפת בגובה 3 מ', ותיבות לירגזי, אדום חזה וירקוני בגובה 1.5 מ'. רצוי להפנות את הפתח דרומה.
במידה ויהיו בגן שלנו חומרים להכנת קינים כמו זיף נוצה ארגמני, קורטודריה מכסיפה, אספרג רפואי ועוד... תגענה הציפורים לצרוך אותם בתקופות הקינון.

בארץ מוצאות עצמן הציפורים פעמים רבות חסרות במים לשתיה, לשכשוך, רחצה וקירור. מזרקה קטנה, בריכה או קערה שטוחה המוצבת כך ששפתיה בפני הקרקע, ישמשו לכך ויהוו מקור שמחה ופעילות למעופפות הפעלתניות.

בעלי הכנף נמשכים אל המקום הנכון בזמן הנכון ואנויותר ממוזמנים לספק להם את התנאים המתאימים. כל השאר כבר יקרה מאליו... ציפורים ממינים שונים יופיעו בגן בעונות השנה המשתנות וברבות השנים נגלה, אם נקפיד להתבונן ולעקוב, כי מגוון הציפורים גדל והתאזן ולנו נותר רק להנות ממשק כנפיהן ודרכן להבין קצת יותר על הסובב אותנו...

למידע מפורט ומעמיק על טיפוח ציפורי הבר בחצר הבית מוזמנים לבקר:

למידע מפורט על הוראות לבניית בתי קינון
למגוון ציפורים אפשר למצוא פה:

ולאלה שמעוניינים לקנות כבר מוכן...


יום שני, 26 בינואר 2009

חיפוי קרקע (mulch)

חיפויי קרקע הוא אחד מהדרכים הטובות ביותר לשיפור פוריות הקרקע ובדרך זו אנו בעצם מחקים את היער הטבעי. אדמה חשופה היא אדמה חולה, ובבתי גידול טבעיים כמו יער או חורש, האדמה מכוסה תמיד ולכן פוריותה נשמרת. עלינו לחקות דרך זו של הטבע ולשכפל זאת בגינה שלנו. כל חומר אורגאני שיש בנמצא יהיה מועיל למטרה זו: עלים, גזם עצים, עשבים, קש, זבל בעלי חיים, דשא קצוץ, קליפות אגוזים, גפת, או לצורך העניין כל חומר הנראה לכם אסתטי.
חומרי החיפוי נרקבים לאדמה והופכים לחלק ממנה. אפשר לראות תוצאות אחרי זמן קצר יחסית אך התועלת האמיתית של החיפוי תבוא לידי בטוי לאחר שנים מספר. פוריות האדמה נבנית בהדרגה, גם אם נראה כי החומר האורגני מתפרק במהירות (בעיקר באזורים יובשניים).

ניתן ורצוי לפזר חיפוי אורגני בערוגות הנוי, עצי הפרי והירקות. החיפוי מתפרק לאיטו ומזמין אליו מיקרו-אורגניזמים (פרוקי רגליים וחסרי חוליות) כמו צבתנים, "אורי כדורי", שלשולים... המפרקים את החומר האורגני ומשאירים אחריהם חומרי הזנה זמינים באדמה המשפרים את מבנה והרכב האדמה.
החיפוי מגן על הקרקע, מונע סחף, שומר על לחות הקרקע, חוסך במי השקיה (מונע את התנדפות המים מפני הקרקע ושומר את המים זמינים לצמחים), שומר על טמפ' בית השורשים (הורדת הטמפ' מאפשר לשורשים המשך קליטה של מינרלים והפרשת חומרים ובכך גורם לשגשוג הצמחים גם בזמני יובש) ומווסת טמפ' האדמה בקיץ ובחורף.

חיפוי הקרקע מקטין קרינה חוזרת בכלל ובחלק התחתון של העלים בפרט, ולבסוף החיפוי מקטין באופן ברור את כמות העשבייה. בגנים בהם יש חיפוי, אפשר לראות לאחר מספר שנים שינוי יסודי בהרכב העשבייה. הצמחייה המתפתחת בקרקע, המכילה עודף חנקן, נעלמת במשך הזמן, ובמקומה מופיעים צמחים אחרים, המתפתחים כנראה על קרקע עשירה בחומר אורגני ובמשטר מאוזן יותר של חומרי מזון.





יום שישי, 26 בדצמבר 2008

גידול תפוחי-אדמה



תפוח האדמה נמנה עם פקעות המאכל הפופולאריות ביותר, בן למשפחת הסולניים הכוללת את העגבניות, הפלפלים, החצילים והטבק, וכן מיני פרחים ושיחים רבים כמו פטוניה, דטורה(ברוגמנסיה), בוען ואחרים.
תפוחי האדמה נחשבו לגידול הדורש שטחים גדולים אך אציג פה שיטה שמקורה בחקלאות הסינית, והיא מבוססת על התבוננות, שממנה למדו כי תפוחי האדמה יכולים לייצר לא רק שכבה אחת של פקעות, אלא קומות של פקעות. אם נחשוב אחרת נוכל ליצור תלולית בעזרתה נעלה את הגידול לגובה.
בשיטה הסינית נועצים 4 עמודי עץ בקרקע במרחק של 1 מ' מכל צד, בריבוע שנוצר שותלים 4-5 תפוחי אדמה, מסביב תולים לוחות עץ או שאפשר בזמננו גם להשתמש בפלסטיק משומש כהה, ממלאים בתערובת קרקע וקומפוסט. ככל שהשיחים גדלים, מוסיפים לוחות או פלסטיק וממלאים שוב באדמה/קש וקומפוסט. עלינו לדאוג כי אנו משאירים חלקי צמח גלויים תמיד. בצורה זו יגדל מספר הפקעות בכל שיח ואנו נגיע למקסימום תוצאה.
לחילופין אפשר להשתמש בצמיגים ישנים, בצורה זו אנו גם מוצאים שימוש חוזר לחפצים שקשה להיפטר מהם. באותו האופן אנו מניחים צמיג מניחים כ-4 תפוחי אדמה ומכסים באדמה/קש וקומפוסט, השיחים גדלים ואנו בונים קומה נוספת עם צמיג נוסף ושוב ממלאים תוך שאנו משאירים 10-15 ס"מ צמח גלוי. בכל קומה חדשה אפשר גם להניח כ-2 תפוחי אדמה נוספים להגדלה משמעותית הרבה יותר. באופן זה אנו מגדלים תפוחי אדמה בשטח קטן יחסית ומקבלים המון תוצרת תוך ניצול מירבי של השטח בעיקרון של מינימום מאמץ מקסימום תוצאה.
למעשה אין צורך בתפוח שלם, מקטע קטן של התפוח שיש בו שתי "עיניים", אפשר לגדל צמח חדש. לאחר שהקטע או התפוח הוטמנו באדמה לוקח לצמח כשלושה חדשים לגדול, לפרוח ולקמול. לאחר מכן כל קומות הצמיגים שלנו מלאות בתפוחי אדמה חדשים. אפשר להגיע בקלות לארבע או חמש קומות של צמיגים. לתפוחי האדמה שאנו שותלים צריכים להיות "עיניים" שכבר נבטו קלות. אפשר בקלות לעודד את תפוחי האדמה אם נשים אותם בקרטון ונכסה קלות בנסורת או לחילופין ניתן להם להוציא עיניים בטבעיות בסלסלת הירקות על השולחן ולא במקרר.



יום שני, 22 בדצמבר 2008

קומפוסט - אנרגית שמש בקליפה של בננה

"צמחים הופכים את אנרגית השמש למזון עבור בעלי חיים (כולל בני האדם). השאריות מבעלי חיים אלו, יחד עם צמחים מתים ובעלי חיים מתים, מוערמים יחד בערימה של רפש, מתפרקים ועולים שוב בתירס. מעגל זה הוא מעגל של אור, מעגל של יצירה, והוא הסיבה בגללה הכנת קומפוסט היא חוליה חשובה כל כך במערכת ייצור מזון אורגני בפרט ובחיי האדם בכלל.

הכנת קומפוסט מחזירה את אנרגית השמש לאדמה. בהקשר זה מרכיבי קומפוסט רגילים כמו גלדי בצל, שיער שנקצץ, קליפות ביצים, קליפות של ירקות ואפילו טוסט שרוף כבר לא נחשבים בעיננו כזבל, אלא כקרני השמש בתנועתן ממקום אחד למקום אחר." (S. Side/Mother Earth News)

החומר האורגני המשמש להכנת קומפוסט יכול להיות כל דבר על פני כדור הארץ הזה אשר היה פעם חי, או שמקורו מיצור חי, כגון זבל, צמחים, עלים, נסורת, כבול, קש, כסחת דשא, שיירי מזון ושתן. כלל בסיסי הוא שכל דבר שיכול להירקב אפשר לעשות ממנו קומפוסט.
לעשות קומפוסט משמעותו בסופו של התהליך, להמיר חומר אורגני לאדמה או ביתר דיוק להומוס. הומוס הוא חומר שחור או חום הנוצר מהירקבות שיירים מן החי והצומח. זהו חומר יציב ועמיד שאינו מזמין אליו חרקים או חיות מטרידות.
אדמה פורייה מניבה מזון טוב המגביר בריאות טובה. קבוצה אחת של בני אדם, שבט ההונזה מצפון הודו (היום פקיסטן), נחקרה לעומק רב. אדם אחד שחקר אודותיהם זמן רב, סיר אלברט הווארד, כתב: "כאשר נחקרה לפרטי פרטים בריאותם הגופנית והנפשית של גזעים שונים בני צפון הודו, התגלה כי בריאותם של בני ההונזה היא הטובה ביותר. אנשים חזקים, זריזים ונמרצים, החיים באחד מעמקי ההרים הגבוהים. כמעט ואין הבדלים בסוגי המזון שאוכלים שאר אנשי צפון הודו. אבל ישנו הבדל אדיר באופן בו גדלים מזונות אלו... תשומת הלב הרבה ביותר מוענקת להחזרת כל שאריותיהם לאדמה, שאריות הירק, החיות והאנשים, לאחר שקודם קומפסטו יחדיו. האדמה מוגבלת; באופן בו מטפלי בה, תלויים חיינו."
בנו לעצמכם פח, אפשר גם לקנות דרך המועצות המקומיות, וזרקו לתוכו את כל השיירים האורגניים שלכם. המטרה היא להפוך אותם לאדמה שחורה וריחנית.
הסוד של ערימת קומפוסט טובה היא שכבות. כל פעם שאני מפקיד בערימה שיירים אורגניים אני מכסה בחומר יבש (קש, נסורת, עלים, כסחת דשא יבשה, נייר גרוס וכדו') עד שאני לא רואה ולא מריח.
ערימת קומפוסט המנוהלת נכון אינה מדיפה שום ריח רע ולא משנה מה הפקדתי בתוכה.

4 צרכים לקומפוסט טוב:
לחות - על הערימה יהיות לחה. ערימה יבשה לא תפעל. ערימת הקומפוסט היא לא ערימת זבל, היא ספוג בילוגי חי ונושם הדורש כ-60% לחות.
חמצן - 2 סוגים של קומפוסט: קר וחם(תרמופילי). אנו מעודדים את הבקטריות האירוביות, חובבות החמצן כדי להבטיח פירוק של החומר האורגני באופן תרמופילי (חום). זאת נעשה כשאנו מכסים כאמור בחומר יבש כדי ליצור חללי אויר בתוך הערימה. הבקטריות התרמופיליות יסבלו מחוסר חמצן אם נטביע אותן בנוזלים.
פירוק בקטריאלי יכול להיות גם ללא נוכחות חמצן אך תהליך זה מלווה לרוב בריח מסריח שמקורו בחומרים הנוצרים תוך כדי פירוק אנאירובי(גופרת מימן, חומצות בוטיריות, חומצות ולטיות). אז כלל פשוט: כל דבר, מסריח ככל שיהיה, שאנו מוסיפים לערימת הקומפוסט, חייבים לכסות מיד בחומר אורגני יבש.
טמפרטורה - דין כפור כדין יובש, ערימות קומפוסט לא יפעלו בתנאי כפור אך ברגע שזה חלף, הערימה ממשיכה לעבוד כמו קיטור. ערימה תרמופילית מגיעה לחום של 60-70 מעלות צלסיוס.
יחס פחמן–חנקן - דיאטה מאוזנת, על הערימה להכיל יחס נכון בין חנקן לפחמן, רוב החומרים הם בעלי תכולת פחמן גבוהה (החומר היבש) והחומרים היותר רטובים מכילים גם חנקן אך חשוב להזין את הערימה בשיירים של בשר, חלב, שומנים ולעיתים גם זבל בעלי חיים או בני אדם.

4 שלבים של קומפוסט:
(1) השלב המזופילי - בתחילה בקטריות מזופיליות מתרבות ומתחילות לפרק את החומר האורגני בצרפן פחמן וחנקן, החום עולה לכ-40 מעלות. (2) השלב התרמופילי - הבקטריות התרמופיליות משתלטות על התהליך, שלב מהיר אך חשוב, החום בערימה עולה עד לכ-70 מעלות. בדרך כלל ממוקד בחלק העליון של הערימה. (3) שלב ההצטננות - החומרים הזמינים ביותר עוכלו אך לרוב החומרים ישנה עוד כברת דרך. מיקרו ומקרו אורגניזמים מגיעים אל הערימה לעיכול החומרים שנשארו.
(4) שלב ההבשלה - השלב האחרון, שלב ארוך וחשוב המכונה גם שלב ההתבגרות או ההזדקנות. שלב חיוני מאוד, התחרות והרבגוניות הביולוגית בערימת הקומפוסט יחד עם הסבלנות בשלב זה, מבטיחה התפוגגות של רעלים ופתוגנים.

אימון עושה קומפוסט
"קל יותר לעשות קומפוסט מאשר לתאר אותו, ו...
בדומה להתעלסות, זהו קסם כשעושים זאת טוב"
סים ון דר רין Sim Van der Ryn


מקורות וחומרי עיון:
  • זבל אנושי - ג'וזף ג'נקינס
  • הגן הפורה - שלמה אילן
  • גן עדן בפתח הבית - טליה שניידר